תגובה אחת “שוק הדיור – פרק 5

  1. למר ליאור תבורי
    נער אוצר

    שלום
    מצאתי, שלפני כשלוש שנים פניתי אליך, שתתן דעתך לדבריי, ואולי תשתמש בהם במושב שלך ב"פסגת הנדלן". להלן תדפיס המכתב אליך ומכתבים לאחרים באותו עניין.
    כשהתחיל הכחלוניזם – השתוללות הגחמות של השר-על, ופופוליזם של לפני בחירות, פרסמתי את דעותיי בארבעה פוסטים בבלוג שלי בדה מרקר קפה:
    דיור ציבורי ואינטגרציה. בעניין אופי המגורים של הדיור הציבורי: בגטאות (כמו הקיבוצים, ארסוף, עמנואל, ביתר עלית) או 10% נזקקים בכל בניין של קוני דירות מבוססים.
    התוכנית "דיור ציבורי" היא המשתלמת ביותר. התשואה למדינה על השקעתה בבנייה לדיור הציבורי היא 6 עד 10 אחוזים.
    פתרון בעיית הדיור הציבורי יפתור את בעיית הדיור במדינה – קל לבנות את אותן דירות, כי לשם כך יש את חוק הותמ"לים, "הסכמי גג" ועוד כל מיני תופינים. ויש קבלנים זרים לעשות זאת.
    הסיבות לשלילת התוכנית מחיר למשתכן ..
    הרעיון הוא פשוט ביותר, מבוא לכלכלה: לסגור את הפער בין הביקוש להיצע בשוק הדיור במדינה (על ידי הגדלת ההיצע או ע"י הקטנת הביקוש).
    אני מתנדב ב"ידיד" כ- 12 שנים. הדיור הציבורי הוא בין הבעיות המעניינות שמגיעות אלי; הן אופייניות למצב המדינה, משקפות את הצד המכוער של הפוליטיקה והממסד. לא אגזים אם אומר שמדובר בניהול דפוק, באגו וברשעות. בסך הכל מדובר בשכל ישר ולא בכסף.
    הרעיון של פתרון בעיית הדיור הציבורי, בקליפת אגוז:
    מספר הדירות שחסרות במשק כדי לסגור את הפער בין הביקוש להיצע הוא (היה) כ- 150,000. במקרה חסרות 150,000 (או 165,000) דירות עבור הדיור הציבורי, עבור אלה שיש להם תעודת זכאות ולמדינה אין דירות לשכן אותם בהן. המדינה שולחת את הזכאים לשכור דירות בשוק הדיור החופשי, כשהמדינה נותנת להם השתתפות בשכ"ד בסכומים שבין 800 ל- 4,000 ש"ח לחודש, בתקציב שנתי של כשני מיליארד ש"ח.
    אם באופן פשוט, בלי עסקות קומבינה עם יזמים ובלי נטל על הקופה הציבורית, המדינה תבנה 150,000 דירות על אדמות המדינה, כשהקבלנים יקבלו תשלום רק על עבודתם. המדינה תשכן באותן דירות את הזכאים לדיור ציבורי, תיפתר בעיית הדיור במדינה ותהיה למדינה תשואה נאה על ההשקעה, לפחות 6% לשנה.
    זהו תהליך שהיה אמור להמשך מספר שנים ולהסתיים מזמן. כבר אחרי שנתיים (2014) הציבור היה מאמין שיש פתרון, והשוק היה הופך לשוק של שוכרים וקונים: בהתחלה – ירידה בשכ"ד ושיפור במצב הדירות להשכרה, ומייד אח"כ – גם ירידה במחירי הדירות. שוק הדירות היה מתייצב ולא היו מגיעים למצב הנוכחי: עלות השכירות גבוהה ודירות במצב זוועתי.
    הייתה נוצרת בעיה של מחסור בבעלי מקצוע וחומרי בניין, אך אפשר לסגור פערים כאלה על ידי ייבוא קבלנים, פועלים, חומרים וציוד מחו"ל, לתקופה מוגבלת (כמו בבניית מנהרת הכרמל). בנייה ע"י קבלנים מחו"ל משפיעה על "בוני ישראל" כמו הבאת 150,000 קרוואנים או אוהלים.
    המספר 150,000 הוא ניחוש מושכל, על פי פרסומים וקירובים. כל מספר זוכה, כל עוד הפער בין המחסור בדירות למספר הזכאים לדיור ציבורי הוא קטן.
    ב- 27.09.18 פירסם המרכז להעצמת האזרח "דוח על יישום ועדת טרכטנברג" , יולי 2018. קטע קטן מהדוח:
    7 שנים חלפו מאז המחאה החברתית שהובילה להקמת ועדת טרכטנברג ● מבדיקה של 140 המלצותיה עולה כי 44% מהן יושמו במלואן, 34% יושמו בחלקן, ו-22% לא יושמו כלל, כולל בתחום הדיור ● בעוד שטרכטנברג מרוצה מאחוזי היישום של הדוח, בראיון ל"גלובס" הוא מביע חשש כי המדיניות הכלכלית של נתניהו וכחלון פוגעת בהישגי הוועדה
    שנים רבות הייתי בטוח שפרופ' טרכטנברג הוא הרשע שבסיפור, הוא ראה את שמי וסינן אותי. מכיוון שלא הייתה אפילו הצעה אחת שבוצעה בתחום הדיור, לא בדקתי בדו"ח אם בכלל דנו בהצעותיי ואם הן הגיעו לשלב ההמלצות. עכשיו אני יכול להתחיל להאמין שיש מי שמעוניין שלא תיפתר בעיית הדיור במדינה.
    השר משה כחלון נכנס לתפקיד על כנפי הכחלוניזם – להיטיב עם העם היושב בציון; הוא שר חברתי. שהתעלם מהאמיתה "חובת המדינה לספק קורת גג לנזקקים היא חובה חוקתית …". הוא הסתמך על משרתי הציבור – הסגל המקצועי של המשרד – שהיו להם פרדיגמות מימים ימימה. כך היה גם בנושא הדיור הציבורי:
    בישיבת ועדת הכלכלה מ- 29 במארס 2011, בנושא "הדיור הציבורי", נכחו 17 ח"כים ו- 71 מוזמנים אחרים. הם עסקו במציאת הקומבינות המפותלות ביותר לפתור את בעיית 137.000 המשפחות שזכאיות לדיור ציבורי. מר ראובן קוגן, סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר, הציע את הדרך שתגרום לנזק הגדול ביותר לשוק הנדל"ן: לתת לזכאים 1.5 מיליארד ₪ לשנה, שישתמשו בכסף זה לשכור דירות בשוק הדיור החופשי! אם מחפשים דוגמה לשפיכת דלק על בערה – זו הדוגמה. זו רשעות חברתית צרופה, שרחוקה לגמרי מתפיסה כלכלית בסיסית. משרד האוצר הוא נגד דיור ציבורי, ובעד לתת לנזקקים סיוע בשכר דירה! יש לי השערה בעניין זה: בתקציב לתמיכה בשכ"ד אפשר לשלוט, אם משרד השיכון ייתן תמיכות לפי קריטריונים שמתאימים לתקציב. בדיור ציבורי, כשעמידר מטפלת בשכירות שמשלם הדייר, התקציב לא ניתן לשליטה, כי ועדות ערר קובעות כמה הדיירים בדיור הציבורי ישלמו שכ"ד.
    השר-על משה כחלון בחר את רואה חשבון אלי כהן להיות האורים ותומים שלו בנושאי כלכלה – ראש המטה הכלכלי. השר כחלון מינה את ח"כ אלי כהן ליו"ר ועדת הרפורמות של הכנסת. פניתי אל ח"כ אלי כהן, במכתב חף מציניות ומכעס, והצעתי, שהמדינה תחזור לדיור ציבורי הגון, שזה גם הפתרון לבעיית הדיור במדינה. הוא כתב לי "בהחלט אקרא" אך לא חזר אלי. הוא לא פסל את דעותיי, אך מעשי אדונו מדברים בעד עצמם, נגד דעותיי. הייתי בטוח שרואה חשבון, מומחה למימון, יראה מייד את היתרון הכלכלי במתן דיור-ממשי לזכאים ולא לתת להם השתתפות בשכ"ד, כסף זול עבורם. שנותן להם הרגשה של התעשרות, שמזין את הבערה בשוק החופשי, כפי שגם ד"ר מיכאל שראל הסביר בכתבה (דירות גדולות יותר באזורים טובים יותר).
    משנת 2012 כתבתי למאות כלכלנים, אנשי אקדמיה, פרשנים כלכליים, פוליטיקאים, …, כל מי שמצאתי הגיגים שלו בנושא הדיור במדינה.
    לצורך הדיון בלבד, נניח שמתאדים (או עוברים לברלין או לוורשה) כל הזכאים לדיור ציבורי ששכרו דירות בשוק החופשי, האם נוספו בשוק הדיור עוד 150,000 דירות? האם נסגר הפער בין הביקוש וההיצע לדירות? התשובה היא כן, לשתי השאלות. מש"ל!
    משה כחלון הוא השר-על של מדינת ישראל, שרה"מ הוא עושה דברו. יש לו מחלקת קריאייטיב פורה, שעומדת מול כל הארגונים-לממשל-צודק/ נכון / נבון/ תקין/ מתוקן, שמצקצקים "עד כאן". כנראה שהדיור הוא רק עוד קש קטן על גב הממשלה, כשרואים כל יום איזה מעשה מרכבה יש לראש הממשלה. כמו שאמר עמיתך לפודקאסט על שוק הדיור: רה"מ יכול לשים את משקלו פעם אחת בקדנציה, והוא לא יעשה את זה על הדיור. 10 מיליארד ש"ח זה מחיר זול עבור הישרדות.
    על נפלאותיה של ח"כ אורלי לוי אבקסיס איני רוצה לבזבז מילים; עשיתי זאת בהרבה מכתבים אליה. היא נלחמה להגדיל את השתתפות המדינה בשכ"ד של הזכאים לדיור ציבורי. היא התגאתה שח"כ ליברמן היה מוכן לפרק את הקואליציה אם לא יוגדל התקציב להשתתפות המדינה בשכ"ד. השיטה שלה מוצלחת: דיברת – כאילו עשית.
    בשלב מסוים, כשכבר התחלתי לאבד סבלנות, חתמתי את מכתביי:
    כבר אמר החוזה האחד: "אם אומר זאת היום בקול, יענה לי צחוק כללי. אולי בעוד חמש שנים, ובוודאי בעוד חמישים שנה, יודו בכך כולם". אני לא מציע להקים מדינה חדשה; אני רק רציתי מקום שיהיה טוב יותר לחיות בו, ולכך מספיקים 5 חודשים או 50 חודשים, וכבר בוזבזו 80 חודשים.
    אשמח לשמוע ממך אם טעיתי ואיפה.
    אני ממתין לראות בתקשורת את הפוליטיקאי הבכיר הראשון שיכריז שהוא היה הראשון שזיהה את הפתרון לבעיית הדיור במדינה על ידי פתרון בעיית הדיור הציבורי.
    בכבוד רב ובבניין ציון ננוחם
    יאיר שפי

    להגיב

כתיבת תגובה

חובה