חשבתם פעם למה כלכלנים כל הזמן מדברים על צמיחה? לכן ניסינו להבין הפעם מה זה צמיחה, איך היא נמדדת, למה היא חשובה ואיך אפשר לשפר אותה. בקצרה – זה קשור להרבה נושאים שדיברנו עליהם בפרקים הקודמים כמו שוק העבודה, ארגוני עובדים, שוק ההון, מסחר בינלאומי ועוד.

 

חומרים קשורים:

  1. אפילוג של Acemoglu, Daron. Introduction to modern economic growth. Princeton University Press, 2008.
  2. אלדד שידלובסקי ומיכאל שראל, "השפעת המדיניות הפיסקלית על שיעור הצמיחה של המשק״, הרבעון הישראלי למסים, גיליון 121 ,מינהל הכנסות המדינה, אוגוסט 2003.
  3. OECD Better Life Index
  4. מדדי איכות חיים לישראל

תגובות

תגובות

6 תגובות “צמיחה כלכלית – פרק 30

  1. שלום לכם, קודם כל תודה רבה על שעות רבות של פודקאסט סופר מעניין!!
    נקודתית לפרק זה, אינני מבין מדוע אתם "מחשבים" את רמת החיים רק לפי גובה ההכנסה. לדעתי ומניסיוני יש לחשב זאת לפי 'מה שנשאר'. חייתי לא מעט שנים במספר מדינות בדרום אמריקה, עם תנאי רילוקיישן. למותר לציין שהמשכורת הייתה גבוהה לאין שיעור מהנהוג בארץ, אך רמת החיים (או בואו נקרא לילד בשמו – כמה הצלחתי לחסוך או להחליט שאני יכול להוציא מעבר לדרוש למחייה), הייתה הרבה הרבה יותר מ"גבוהה לאין שיעור".
    בקיצור, מה שאני מנסה להגיד זה שלדעתי ההשוואה הנכונה בין מדינה למדינה צריכה להיות ההכנסה פחות ההוצאה המחוייבת לחיים ממוצעים (מה הם חיים ממוצעים…) היות וזה מה שבאמת משפיע על רמת החיים.
    ודרך אגב, אם כבר מדברים על רמת חיים בדרום אמריקה, יש לי תובנה לשתף – רמת החיים אמנם הייתה גבוהה מאוד אך איכות החיים – ככה ככה. אם להסביר על דרך המשל – זה כמו להיות בעל פרארי אבל להיות מסוגל לנהוג רק 40 קמ"ש… 😉

    להגיב
    • הסברנו שרמת החיים מחושבת על ידי התוצר לנפש שזה חלוקת כל התוצר במספר הנפשות. ההגיון מאחורי זה הוא שיש קורלציה גבוהה מאוד בין תוצר לנפש לבין מספר מדדים שמתארים איכות חיים כמו למשל תוחלת חיים.
      נשמע שאתה היית במצב שבו ההכנסות שלך היו מאוד גבוהות ביחס לממוצע באותן מדינות ולכן "נשאר לך הרבה ביד בסוף החודש". השאלה היא האם זה מייצג את כל אנשי המדינה וכנראה שהתשובה היא לא. אגב אתה צודק שלא צריך להשוות את ההכנסות במדינות שונות לפי שער החליפין הפשוט אלא צריך להתאים אותן ליוקר המחיה וזה מה שנקרא PPP. כאשר אתה רואה השוואות בינלאומיות בנושאים כמו תוצר לנפש הם תמיד יהיו מתואמי PPP.

      להגיב
  2. אני המום שמנווטי המדיניות הכלכלית הישראלית לא יודעים את ההבדלים בין ישראל לארה"ב
    רמז: שוק חופשי אמיתי יוזמה חופשית מיעוט התערבות ממשלתית

    להגיב
  3. לא הבנתי את האמירה שבצמיחה שנתית של 4% לעולם לא נדביק את ארה"ב. אם מניחים צמיחה שנתית של 2% בארה"ב אז נראה לי שלאורך זמן הפער ייסגר, לא משנה מה הוא היום, לא? תוכלו להסביר את החישוב? אלא אם הפער בגידול האוכלוסיה הוא אסטרונומי ממש, משהו פה לא מסתדר לי…

    להגיב
    • היי פלונטר,
      בצמיחה של 4% בשנה אנחנו צומחים רק ב-2% בתוצר לנפש בגלל גידול באוכלוסייה של כמעט 2%. באותו זמן בארצות הברית הצמיחה לנפש היא כמעט 2% ולכן בקצב הזה למעשה אנחנו כמעט לא סוגרים את הפער מארה"ב ויקחו בערך 200 שנים (אם אני לא טועה) עד שנדביק את רמת החיים בארה"ב.
      כדי להדביק את רמת החיים בארה"ב בטווח הנראה לעין ישראל צריכה לצמוח בערך ב-6% בשנה.

      להגיב
  4. אהלן,
    ראשית כל תודה על הבלוג המשובח. באמת תענוג לשמוע.

    קשה לא לבקר את ההסתכלות של כלכלני מקרו על פונקציית המטרה – מקסום התוצר לנפש. חשוב להבהיר (כמו שציינתם) שהמטרה של המדיניות כלכלית היא שיפור איכות החיים, או ה"אושר", ושהרבה מאוד פרמטרים אשר מייצגים את האושר הזה נמצאו מתואמים עם התוצר לנפש. למרות זאת, לא נראה שברור לגמרי מהי ההגדרה של אותו אושר, ומהם הערכים שעומדים בבסיס המדיניות הכלכלית שהרבה פעמים מקדשים (צמיחה וכו). די ברור שכולם רוצים להוריד את תמותת התינוקות, אבל כאשר מדברים על צריכה – האם עוד 100 שנה כשאנשים יצרכו "פי 100" לנפש, האם יהיו מאושרים יותר? מה עדיף, להגדיל את האי שיוויון כדי לצמוח או להפך? ואיפה הגבול עובר? מה עם הרס משאבים מתכלים וכדור הארץ? זה לא נכנס בפונקצית המטרה של התוצר לנפש.. לא נראה שיש דיון מספיק ער בעולמות הכלכלה על העניין הזה, ובמיוחד בעידן שבו הטכנולוגיה מאפשרת צריכת שירותי מידע עם עלות שולית אפסית (ומחיר אפסי לעיתים, למשל חיפוש בגוגל – שלא נכנס תחת ספירת התמ"ג כי לא התבצעה עסקה לפי ההגדרה, מצד שני מדובר בעסקת העברת ידע בין שני צדדים. לצורך העניין לפני עשור כשקנינו אנציקלופדיה זה כן נכנס…). מרגיש שהדיון הכלכלי עדיין מאוד בוסר, ולא הגיע למיינסטרים עדיין דיון מעמיק על מה זה "מספיק", מהם הצרכים הגשמיים של בן אנוש, איך זה מדבר עם מהפיכת המידע, הזכות לפרטיות וכו'. כל החשיבה הזאת מדברת עם "חוק המחסור" שלומדים בשיעור הראשון בכלכלה. כל עוד אנחנו מדברים על "חוק המחסור" כעל אקסיומה שעליה מבוססת החשיבה הכלכלית (שבבירור זה לא נכון אלא במקרה הטוב הכללה פשטנית) יהיה קשה לקחת את הדיון קדימה…

    זה כמובן מתקשר לדיונים רחבים יותר על מדיניות אי שיוויון ומיסוי, ועל הגבלות הון ושכר, אבל אי אפשר להתקדם למקומות האלו בלי להבין מהי בדיוק פונקציית המטרה (ספוילר: לא מדובר בתוצר לנפש, הגיע הזמן להתקדם..)

    ממליץ בהקשר הזה לקרוא ספר כלכלה מפורסם בשם small is beutiful, שידוע מאוד בקרב כלכלנים שהם פיות mainstream.

    תודה שוב! דרך אגב חושב שיכול להיות נחמד בפרק על מהפכת המידע..

    להגיב

כתיבת תגובה

חובה