את הפרק השלישי בסדרה על שוק ההון הקדשנו למשבר הכלכלי שחוותה ארה״ב ב-2008. המשבר החל בשוק ההון האמריקאי, פגע בהמשך בכלכלה הריאלית בארה״ב וממנה התפשט לשאר העולם. בפרק דיברנו על הכלים הפיננסים שהיו במרכז המשבר, על השחקנים המרכזיים שבו והכי חשוב – ניסינו להפיק ממנו תובנות לאיך צריך לעבוד שוק הון יעיל ומתפקד גם כאן בישראל.

 

חומרים נוספים:

מצגת של שני חוקרים מאוניברסיטת קולומביה – למי שרוצה להעמיק במשבר

סרטים מומלצים בנושא:

Inside Job, 2010

The Big Short, 2015

ואיך יכול להיות שכל כך הרבה אנשים פיספסו את המשבר?

תגובות

תגובות

7 תגובות “משבר הסאב-פריים – פרק 28

  1. הנקודה שהעלתם בסוף לגבי שוק הדיור מראה שאתם מסתכלים על זה ככלכלנים טכניים ונטולי ערכים. ראשית כל אתם לא מדברים על הסיכון שיש בכך שהמשקיעים לווים כספים ע"י מינופים.

    דבר שני- דיור הוא מוצר צריכה בסיסי ביותר ולתת לכללי השוק ולמשקיעים לעוות אותו ולמשוך אותו כלפי מעלה בלי סימוכין על פיתוח אמיתי ועליית מחירים רציונלית במקום לקבוע רגולציה שתשאיר את המחירים צמודים באופן ריאלי לשכר, כלומר מחירי הדיור עלו בקצב מהיר יותר מהשכר, ואם לא יעצרו את זה בזמן זה יהיה משבר גדול יותר כי אנשים יהיו חייבים לצרוך דיור, וזה כבר מכסה נתח גדול מאוד מההכנסה הפנויה שלהם, הם יצטרכו לקחת הלוואות בשביל לעמוד בתשלומים ובסופו של דבר יגיעו למצב שאינם יכולים לשלם יותר את המחירים האלה או מוצרים אחרים בכלל- וזה מה שקורה אצלנו במשק.

    דבר נוסף הוא עצם זה שהגלגלים שמניעים את הכלכלה הם היזמות ולקיחת הסיכונים השקעת הכסף במיזמים שיעסיקו אנשים ויתרמו לצמיחה, במקום השקעת הכסף בארבע קירות שלא זזים, שאינם מספקים צמיחה לכלל המשק אלא למעטים שיש בידיהם הון, שהמסים עבורם כמעט ולא נגבים בגלל היעדר אכיפה, דברים אלה מחריפים את האי-שוויון וזה פוגע תחילה בחלשים ולאחר מכן בכל הכלכלה.

    כל זה מוביל לבעיה הרבה יותר גדולה, המון שאין לו עצמאות כלכלית שתלוי בחסדיו של השוק או של בעל הדירה, שהינו תלוש ממקום ומגוריו וחי בפחד בכל חודש, דברים אלה פוגמים ביכולתו לקבל החלטות כלכליות ופוליטיות בגלל היעדר ידע מספק, כי הוא עסוק בהישרדות. כמו שמילטון פרידמן אמר חירות כלכלית תוביל לחירות פוליטית- כלומר אדם שתהיה לו עצמאות כלכלית, יהיה לו ביטחון בסיסי ויוכל לפתח ידע שיעזור לו אח"כ בקבלת החלטות שתועיל לכלל המשק. מקווה שתקחו מזה נקודה למחשבה לפודקאסטים הבאים שלכם.

    נקודה אחרונה בנושא קצת אחר, כשדיברתם על משבר הסאב פריים ועל האמון במערכת הפיננסית, שכחתם לספר על מפר האמון הגדול ביותר והוא השורטים שעשו בנקים פיננסים כמו ג׳יי פי מורגן ואחרים על אותם נכסים שמכרו לציבור, חבל שלא אמרתם את זה כי קצת קשה לבנות אמון במערכת כזאת.

    להגיב
    • הי שי,
      כתבת הרבה טענות אבל אני מציע לך לגבות אותן בנתונים. למשל בנוגע ל״המון שאין לו עצמאות כלכלית שתלוי בחסדיו של השוק או של בעל הדירה״ – דווקא בישראל שיעורי הבעלות על דירות – כלומר אנשים שגרים בדירות שבבעלותם – גבוהים ביחס לנהוג במדינות המפותחות, אז צריך לזכור שמדובר ב״המון״ קטן יותר באופן יחסי.
      בהחלט יש מקום לטעמי להסדיר את שוק השכירות אבל התערבות במחירים גורמת לנזקים גדולים יותר – תקרא מה קורה בעולם או תשאל מכרים מחו״ל מה זה עושה.
      לא מבין מה הקשר לערכים – אני שופט כל צעד מדיניות לפי ההשלכות שלו ולא לפי המוטיבציה של המציע (ואנחנו גם לא מכירים אז איך אתה יודע מה הערכים שלי?). אבל דווקא המדיניות הנהוגה בישראל מתייחסת לדירות כנכס שונה משאר הנכסים, בצורה כזו שפוטרת ממס רכישת דירה לעומת רכישת נכסים אחרים. ואם תאזין לפרק שלנו על שוק הדיור תראה שמדיניות המס הנוכחית היא חלק מהגורם לביקוש הגבוה לנכס מסוג דירה לעומת נכסים אחרים שיכולים לתרום יותר לצמיחה ולכלכלה.
      באופן כללי מזמין אותך להאזין לפרק שלנו על שוק הדיור: http://www.added-value.co/5

      להגיב
      • מתנצל אם זה נראה שאני בא לתקוף לא זו היתה הכוונה, אבל אני בהחלט חושב. שההתייחסות לכלכלה כמכשיר טכני המנותק לגמרי מערכים ושאין לקבוע עבורו כללים זה דבר מסוכן לחברה וזה עתיד להפוך לכאוס. לכן ציפיתי שתמתנו את אמירותכם, בנוגע לשוק הדיור, הייתי שמח אם הייתם מעלים פודקאסט, על נדל"ן כמוצר השקעה, האם נכון שימשיך להיות מצב של השקעות במוצר שהינו מוצר צריכה בסיסי ביותר עבור קיום בכבוד, ושהינו משאב טבע מוגבל, שאיננו בהכרח מחשבים את הסיכון שבהגדלת הייצור של מוצר זה ואת השפעות השליליות של כך. האם כל מוצר לדעתכם צריך להיות סחיר להשקעות?

        להגיב
  2. אחד מהנושאים החשובים שהיה מאוד הוא הנושא של האחריות האישית. ההרגשה, שאני לא יודע כמה היא מדויקת, היא שמנהלים וסוכנים בגופים כמו להמן ברודרס היו מודעים לכך שגם אם הם יתנהגו ברשלנות גורפת וירכשו משכנתאות רעילות לגמרי, וגם אם הכל יקרוס, הממשלה תציל את המוסד שלהם והם עצמם לא ישלמו שום מחיר אישי על ההתנהלות שלהם. האנשים שההתנהלות שלהם גרמה למשבר בחלקם הגדול עדיין עובדים ומרוויחים הון, כאילו הם היו רופאים שניתחו חולה כשהם היו שיכורים והחולה מת, ועדיין נותנים להם לנתח. גם בישראל זו ההרגשה – מנהלי בנק לאומי עזרו ללקוחות להעלים מסים בהיקפים אדירים בארצות הברית, עבירה פלילית לכל הדעות, עבירה שדינה מאסר בארצות הברית. ומה קרה? לקוחות הבנק שילמו את הקנס, והעבריינים עדיין מנהלים אותו ללא שום השלכות. במצב כזה אין שום תמריץ לשיפור ההתנהלות.

    להגיב

כתיבת תגובה

חובה